כמעט כל מאמר בנושא מחיר המטפל הסיעודי מציג פן כלכלי מאוד ספציפי, סיכום כלכלי ברור, התייחסות לחוקי תעסוקה והרבה מספרים, הרבה מאוד מספרים. כאילו שפסחנו לגמרי ההתייחסות שלנו לצדדים הנוספים – למחירים הנוספים.
במאמר הזה אני רוצה להתייחס למחיר אחר, למחיר הנפשי שהמטפל הסיעודי עולה לנו, ולמחיר הזה יש שני צדדים, הצד הראשון הוא המטופל עצמו, הצד השני הוא אנחנו – ההורים, הילדים, הנכדים, בני הזוג.
במחקר שפורסם ב-2015 אודות השפעות מחלה כרונית על איכות חייו של בן/בת הזוג קבע החוקר: "התוצאה המפתיעה ביותר הינה נטיית בן/בת הזוג לאיכות חיים ירודה יותר מזה של המטופל עצמו"
המחקר הספציפי הזה חקר את השפעות הטיפול בבן/ בת זוג אולם, אין ספק כי הטיפול בחולה הכרוני והסיעודי משפיע באופן ישיר גם על שאר בני המשפחה.
כל אחד/אחת ש'מגדל' את הוריו המזדקנים מבועת מהשאלה הזאת, ועושה כל שביכולתו לכדי לשמור על ההורה ולדאוג להוריו הקשישים לטיפול הולם. זאת כדי חלילה לא להיתקל באותו מטפל / מטפלת אלימים; קניית מצלמות, ביקורי פתע, התייעצות עם גורמים מקצועיים, קריאת פורומים ומאמרים מסוג זה…
עבור רבים, גיל הזהב נתפס כגיל בו באופן כזה או אחר החיים נגמרים, הגיל נותן את אותותיו הרפואיים, הילדים גדלו ועסוקים בחייהם עם משפחותיהם שלהם, פטירת מכרים במעגלים הקרובים ובמעגלים הרחוקים מגבירים את תחושת הבדידות ואף מעלים סימני חרדה מפני סופנו הקרב.
בדידות היא למעשה תחושה סובייקטיבית שנגרמת כתוצאה ממצב אובייקטיבי, כלומר: תחושת הבדידות תגרם למעשה כאשר ישנו פעל גדול בין מספר הקשרים החברתיים הרצויים (מצב סובייקטיבי) לבין מספר הקשרים החברתיים הקיימים בפועל (מצב אובייקטיבי).
עוד פרטים?